בין ישראל לעמים

"ירון לונדון פוגש משפחה חרדית" הוא שמו של סרטון מקסים, מפתיע, ומעורר שאלות המתגלגל ברשת כבר כמה שבועות. הסרטון כבר נבחן בכמה וכמה מקומות, אפילו בבלוג ערבי… בעיקר נדונה התבטאותו של הינוקא החרדי "גוי אינו אדם" (בדקה ה-3:40. ניכר כי חלק זה עבר עריכה. גם אשמח לדעת, מה הייתה הדינמיקה האמתית בשיחה. אולם לעניין הנדון כאן, העריכה אינה משמעותית). אגב, לשאלה הגדולה שבסוף הסרטון, "מה יהיה גורל המדינה בעוד 20 שנה?" הוקדש פחות. בפוסט זה אנסה להתמודד עם האמירה "גוי אינו אדם".

שאלת "גזענותה של תורת ישראל" תופסת תאוצה יותר ויותר בתהודה הישראלית, בעיקר לאחרונה, ממכתב הרבנים והרבניות ועד ל"תורת המלך" (מקור ודיון פורה ולעניין ניתן למצוא בבלוג של טל ירון, וכן ממליץ על הגרסה החילונית להלכות הריגת הגוי.) והשאלה ניצבת במלא עוזה: האמנם תורת ישראל גזענית?

מהי גזענות?

ראש לכל: מהי בכלל "גזענות"? הבירור הזה חשוב, בחברה הישראלית פשתה ההכרה כי ההפך לגזענות היא האוניברסליות. ומכאן, שכל מי שמריח ריח לאומי ( / "לאומני"), כלומר "לא אוניברסלי" הוא כבר גזען. אין משהו באמצע. זו שטות גמורה. קיים מרחב די גדול מעבר לגזענות, המאפשר לאומה לקבוצת כדורגל להגדיר ולשמור על ייחודה.

"גִּזְעָנוּת היא השקפת עולם הגורסת כי בקרב בני אדם מתקיים קשר טבעי בין קבוצות מוצא ביולוגי, ואף קבוצות של בעלי תכונות ביולוגיות משותפות, לבין תכונות אופי, כישורים פסיכולוגיים וקוגניטיביים ומצב חברתי. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת."

גזענות כוללת את "עליונותה של קבוצה אחת על האחרת", יחד עם "מעשים שעיקרם העדפה". הגזענות מונעת מההכרה, ש"לאומים שונים מתאפיינים בתכונות שונות". זה אינו מופרך. הגאוגרפיה יחד עם היסטוריה אבולוציונית שכללו מזון, מזג אויר וכו' יצרו אנשים בעלי מראה שונה, בעלי מטען גנטי אחר, רגישות שונה למחלות וכד'. ואלה התקבצו לקבוצה אתנית ייחודית. ולכן, האמירה "השוויצרים הם הכי דייקנים בעולם" אינה אמירה גזענית. האומר זאת סובר, שהעבר המשותף של השוויצרים… עשו אותם לעם דייקן יותר מן האחרים. וכיון שאין בה קריאה או צידוק ל"מעשים שעיקרם העדפה", זו אמירה סתמית שאינה גזענית.

האמירה "המחלה פוגעת בעיקר ביהודים כאשר הביטוי הקליני הקשה ביותר הוא בקרב יהודים ממוצא אשכנזי", הדנה ב"מחלות אשכנזיות", והממליצה על "אבחון הטרום-לידתי למחלות תורשתיות כרומוזומליות", או הכותרת "מחקר עולמי חדש מגלה: נמצא הגֶן היהודי", האם יש הבדל בינן לבין "פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה"?… שימו לב! ההשקפה כאן מובילה למעשים שיש בהם, אולי, עלבון ופגיעה לקבוצה אחת. האם זו גזענות? האם אסור למד"א, להתייחס אחרת למנות הדם הללו? האם ראוי היה תחת זאת, שכלל לא יילקחו בדיקות דם מבני העדה האתיופית? דוגמא אחרונה זו תואמת להמלצה "אל תהיה צודק, היה חכם!". ומסתבר, שגזענות אינה רק הבחנה משפטית הנמדדת בכלים עובדתיים יבשים, אלא גם קביעה חברתית, הנמדדת גם ב"סרגל התקינות הפוליטית". ואז, היא לא קשורה כלל לעובדות ולמשפט. וכאן, הכאוס (לוביסטים, מעצבי דעת קהל, תדמיתנים) עצום.

יש להדגיש, כי הניסוח "משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת" – מטעה. אין פסול בכך שמדינת ישראל דואגת לאזרחיה ולא ל"כל העולם". הכלל הפשוט של "עניי עירך קודמים" הגיוני גם בהיבט הלאומי, ואינו בגדר גזענות.

רשב"י: גוי אינו אדם!?

בתלמוד, (שם, בתחתית העמוד ובראש העמוד הבא) מובאים דברי רבי שמעון בר יוחאי: "קברי גויים אינן מטמאין באהל שנאמר: '…אדם אתם', אתם קרויין אדם, ואין הגוים קרויין אדם". (מדובר על 'גויים' ולא על 'עובדי כוכבים', כפי שהכתיבה הצנזורה.) רשב"י מבחין בין יהודי לגוי. אפשרות א: קביעתו משקפת הבחנה עקרונית ומהותית בין יהודים לגויים. התואר "אדם" ראוי רק ליהודים, והאחרים – פחותים מכך. אפשרות ב: רק בהקשר ההלכתי של טומאת אוהל, והמונח 'אדם' המופיע בפסוק – 'אדם כי ימות באהל' – מתייחס ליהודי ולא לגוי. 'טומאת אוהל' היא הימצאות משותפת של אדם חי וגווייה תחת קורת גג אחת, ה'אוהל' לוכד את הטומאה, וזו מטמאת את החי וכל מה שבאוהל, גם ללא מגע ישיר ביניהם. בטומאות רגילות (כגון, כשיהודי נוגע בגווייה של כל אדם אחר)  – אין הבדל: יהודי הנוגע במת מכל דת גזע ומין – נטמא. אולם בטומאת אוהל, אם הגווייה היא של גוי, והיהודי עמה תחת אותה קורת גג – היהודי אינו נטמא.

ללא ספק – רשב"י התכוון למובן השני. לראייה, דרשות אחרות של רשב"י, בהן הוא דורש את המילה 'אדם' לכלל האנושות. (1) (ספרי דברים, קע"ג): "אמר רבי שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו". ואין ספק שכינוי 'אדם' כאן מובא במשמעות כל-אנושית. (2) במקור נוסף: "א"ר יוחנן משום (=בשם) רשב"י, מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם, שקראו לקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון". גם כאן אין ספק שהכינוי 'אדם' מתייחס לכלל האנושות שקדמה לאברהם אבינו. לדעת רשב"י, יש למונח 'אדם' משמעות הקשרית: כשהתורה מדברת על מצוות הנוגעות ליהודים ומשתמשת במונח 'אדם' היא מתכוונת ליהודים בלבד. אולם אין קביעה קטגורית עקרונית ש'גוי אינו אדם'.

(3) מפתיעה ומעניינת מכל היא המשנה בסנהדרין (אות יב), הקובעת: "לפיכך נברא אדם יחידי. ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא". מדרש אנונימי זה מצוטט במקורות אחרים בשם אותו רבי שמעון בר יוחאי! (הנושא בהרחבה – כאן, ובמקורות שהוא מצטט). אגב, האמירה העממית שנפוצה "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", היא עיוות וסירוס של המשמעות המקורית של דברי רשב"י!

יש ביהדות אבחנה בין יהודי לגוי. אולם אין שום היתר לגנוב מגוי, (רמב"ם, הלכות גו"א פ"א ה"א) "…ואסור לגזול כל שהוא, דין תורה. אפילו גוי עובד עבודה זרה, אסור לגוזלו או לעושקו". אין שום היתר לפגוע בגוי (בראשית ט' ה-ו) "וְאַך אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ… וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵך דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵך, כִּי בְּצֶלֶם אֱלקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם." אין שום ספק, שמקורות אלו מצביעים על מחויבות אנושית בסיסית לנהוג בכל אדם – כאדם.

לעתים ההבדלים ביחס ההלכה ליהודי או לגוי – היא לטובת הגוי: (רמב"ם, הלכות גו"א פ"ו ה"ג) "המציל מיד ליסטיס ישראל – הרי אלו שלו, מפני שסתם הדבר שנתייאשו הבעלים… אבל המציל מיד ליסטיס גוי… – חייב להחזיר, שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים…" פירוש: שודד מזויין (דמות א') שדד רכוש (מדמות ב'). בא המציל (דמות ג') וחטף מן השודד. פוסק הרמב"ם, שאם דמות ב' היא יהודי, אזי דמות ג' יכול לשמור את הרכוש לעצמו. כי כל הזיקה הממונית בין הרכוש ליהודי (דמות ב') – ניתקה כשהוא התייאש. ואם דמות ב' היא גוי – דמות ג' לא יכול לשמור את הרכוש לעצמו, והוא חייב להחזיר לדמות ב'. זאת משום, שהזיקה הממונית בין הרכוש לגוי (דמות ב') לא ניתקה, כי הוא לא התייאש. ממש הפלייה לטובת הגוי? בוודאי שלא! הדין מחובר למציאות. במציאות בה חי הרמב"ם, יהודים התייאשו מאלימות של השלטון או של פרטים בחברה הסובבת. גוי לא התייאש. זה גם הרקע למקרים אחרים של 'הפליות' לרעת הגוי. כגון, יהודי לא רשאי להלוות בריבית ליהודי, אבל הוא רשאי לעשות זאת לגוי. (הלכה זו הזינה את האנטישמיות, בין השאר ב'הסוחר מוונציה'.) גם כאן ההסבר מחובר למציאות: הגוי רשאי (על פי ה"הלכות שלו") להלוות לי בריבית – אין סיבה שאני לא אלווה לו בריבית. אולם אני איני רשאי להלוות ליהודי אחר בריבית, כי גם היהודי השני אסור להלוות לי בריבית. זהו סוג של "כלים שלובים", סוג של איזון.

התלמוד ומצטטיו

התלמוד (סתם "תלמוד" הכוונה לתלמוד הבבלי) הינו המקור המרכזי לכל ההלכות של היהודי. הוא אינו ערוך. התלמוד הינו אוסף של דיונים ולא של מסקנות הלכתיות. בעשרות המסכתות יש נושאים מעורבים, לעתים נראים סותרים זה את זה, ורק בחלק מהמקרים נחתמים לפסק הלכה. כל נושא שנדון מכיל מידע על המון נושאים אחרים המשיקים לו. על כן, בפועל, הלכות "טומאת אוהל" (ממש כמו כל נושא אחר) מפוזר בכמה מקומות לא צפויים. ומכאן, גדולתו של הרמב"ם, שאסף ומיין, סידר וערך – את ספר ההלכה הממוין הראשון באוצר הספרים היהודי. לא ניתן, אסור, וזו שטות גמורה ללמוד משהו מציטוט מקרי, המובא על ידי מי שאינו בר סמכא. זו מהותה של התורה שבעל פה, בה גדול כוח המוסרים מכוח המסר, ו"חכם עדיף מנביא"!

הסגנון של התלמוד הינו לעתים פרשני טכני (גוי אינו 'אדם') ולעתים פילוסופי. כתוב בתלמוד (שבועות דף כט עמוד א) ש"מצוַת ציצית שקולה כנגד כל המצווֹת". זו עצמה אמירה מופרכת, שהרי הציצית היא אחת מכלל המצווֹת. אולם כשגם כתוב ש"השבת שקולה כנגד כל תורה" וגם, שחומרת איסור "עבודת כוכבים שקולה כנגד כל תורה" – עכשיו הסתבכתי. מתמטית זה לא ניתן להצבה! איך יכול להיות שהציצית שקולה כנגד כל המצווֹת, כולל שבת וע"ז, בעוד השבת עצמה שקולה כנגד כל המצווֹת, כולל הציצית וע"ז? והתשובה היא שאין כאן הצבה מתמטית! יש כאן התמקדות נקודתית ערכית. ממש כמו שאימא רשאית לומר לבן אחד "אני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם", ולומר אותו משפט גם לבן השני, ואין באמת שום סתירה! כך גם התלמוד.

וכשמבודדים, בתום לב או שלא, אמירה "גוי אינו אדם", זו רשעות או איוולת. אמירה כזו שקולה לאמירה ש"ציצית שקולה לכל המצוות", ועל כן מי שהולך עם ציצית פטור מלשמור שבת, יכול לאכול חזיר, כביכול כמובן, וכו'. כדי להבין "מה התלמוד חושב על" יש צורך בבחינה רוחבית. בלעדיה, תגיע מידית לסתירה בין "אתם קרויין אדם" ולא הגויים לבין "חביב אדם שנברא בצלם…" והפעם זה כולל גויים. לכן, הדיון סביב אמירתו של הנער – די פגום מבסיסו. גם הטענה "אסור היה שמשפטים כאלו ייכתבו או יאמרו" לא רצינית, עם כל הכבוד. כך הם כתבו את התלמוד לפני 1200-1400 שנה, ועתה נתחיל לשכתב אותו לשפה "תקנית"? בוודאי אין לנו להתלונן על ציטוט שמקורו במפגש כל כך אקראי בין ילד שעתה חזר מביה"ס, ובמקרה למד נושא זה השבוע, והוא מופיע בסיכום השבועי שהאב צריך ללמוד עם בנו בשבת, והוא פוגש מצלמה של ירון לונדון… אז מה האסון? נתקלים בשאלה – מותר לפנות למי שמבין ולבקש תשובה. אין חובה לקבל אותה, אולם היושרה מחייבת. יש כיום די מקורות מוסמכים, מקורות שמעבדים ומתאימים את שפת התורה לעולם המודרני.

עם סגולה

ראוי להתייחס גם לתואר המתנשא ושנוי במחלוקת – עם סגולה. למונח הזה יש היבטים ומשמעויות רבות. המשמעויות ה"רוחניות" אינן מעניינות אותי. ההסברים הפילוסופיים אינם רלוונטים. מה שחשוב זו התוצאה המעשית. יש לבחון עד כמה הסברים אלו "משמשים צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת."

בני האדם לא שווים. בני האדם שונים. ישנם הבדלים מינוריים וישנם הבדלים לא מינוריים. יש להם מראה שונה, IQ שונה, העדפות שונות, מטען גנטי שונה וכד'. יש לנו מזל גדול שזה המצב, אחרת היה משעמם ביותר… אך ברור שהם שווים בזכויות היסוד שלהם. גם במישור הלאומי – אנחנו לא עם ככל העמים! אנחנו שונים. מאד יעליב אותי אם יאמר לי מישהו, שאנחנו כמו הגזע הארי. ובכלל, אין שום עם שהוא "ככל העמים". כל העמים שונים זה מזה, אני חושב שלכל עם יש "פרצוף", חותם גנטי ייחודי, אחרת הם היו אותו עם. מובן כי איני מדבר בנוגע לזכויות. לכל העמים זכויות שוות. ומותר לכל קבוצה אתנית גם לחשוב שהיא הכי טובה בעולם. ממש כמו שלכל קבוצת כדורגל מותר לחשוב שהיא האלופה, עוד לפני שנבעטה בעיטת הפתיחה בתחילת העונה.

עם ישראל שונה. זו עובדה. "היהודים וצאצאיהם זכו ב-177 פרסי נובל (נכון לשנת 2009) מתוך 804 זכיות (לא כולל מוסדות), והם מהווים 21.9% מהזוכים בפרסי נובל." עם ישראל הנחיל לעולם את ספר הספרים, את יום המנוחה השבועי ויסודות רבים ועצומים במשפט הסוציאלי המודרני. אך הוא לא ניסה להאדיר את "הגזע היהודי" על פני ועל חשבון גזעים אחרים. מותר ליהודים לחשוב שם "עם מיוחד" כל עוד פרשנותם משמשת עילה לתיקון וקידום האנושות ולא לכיוון של קלקול. זו אינה גזענות אם מגמתם הפצת חכמה ולא שריפת ספרים סיטונית. התנ"ך, השבת, חוקי העבודה, ופרסי הנובל הם העדות שזה מה שעושים – ולא ההיפך.

מה עושים כשיש כוס חצי מלאה ולידה כוס מלאה, והפער הזה משגע אותך? יש מי שיבחר להוסיף לריקה ויש מי שיבחר לרוקן את המלאה. מי שחושב שהעם שלו טוב יותר והוא "מבסס ומקבע" את עליונותו על ידי מחיקת האחרים, שריפת ספריהם – זו גזענות במיטבה. וזו הגדרה נכונה וקולעת יותר מהניסוח "משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת". ובוודאי, מי חושב שעם ישראל הוא העם הכי טוב בעולם, והוא מחזק משתדל להגביר את האור, מוסיף לכוס החצי ריקה – כדי להעניק לעולם את היתרונות היחסיים שלו – הוא רחוק מלהיות גזען. אדרבה, שכל עם ועם ייתן את הנופך הייחודי שלו לעולם, שכל עם ועם יגביר את האור בנקודות החוזקה שלו, ביחס לעמים האחרים! אני חושב שעם ישראל שונה, והוא הכי טוב בעולם, ולעולם לא אתן לדעתי זו לאפשר לרמוס ולו במעט עם אחר. אפילו עם פיקטיבי כמו הפלסטינים.