הצבועים, אין בעולם רע מהם
אמר ינאי המלך לאשתו לפני מותו "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועים שדומים לפרושין, שמעשיהם מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס." (סוטה כב ע"ב)
פסטיבל המחאה הנוכחי, כנגד החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (הידוע בכינויו – חוק החרם) שהתקבל בכנסת – צבוע.
"מדובר בחוק… המגביל את חופש הביטוי הפוליטי"
כך טוענים המתקוממים. שקר! אך שוא! הזכות הזו מעולם לא הייתה בלתי מוגבלת. חוק איסור לשון הרע, לדוגמא, הגביל, מגביל ויגביל אותה גם מחר. וכשם שחופש הביטוי אינו מתיר פגיעה בשמו הטוב של האדם, לא יתכן שהוא יתיר פגיעה בפרנסתו! איש אינו בא לשלול את זכותו של הפרט "לא לקנות" פריט שאינו רוצה לקנות, ומכל סיבה שהיא. גם חוק החרם האמור אינו שולל זכות זאת ממנו. האיסור הוא על ההתארגנות, על ההסתה נגד, על הפרסום, עידוד אחרים בפומבי, על עצם יצירת הזיקה שבין העמדה שלנו מול ההתנחלויות לבין ענישת תושביהן. ובלשון החוק "המפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, ועל פי תוכנה של הקריאה והנסיבות שבהן פורסמה יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והמפרסם מודע לאפשרות כאמור, עושה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין… יחולו עליו."
"הוא פוגע בעקרון השוויון"
שקר! אך שוא! בכל מדד שהוא, חוסר האיזון במדינה בנושא "חופש הביטוי" תמיד נטה לטובת השמאל. התבטאויות זהות ("נורה לחיילים להפר פקודה") תמיד נחקרו רק כשהאומרים היו מימין, וכך לגבי כל קריאות ההסתה. אחת הסיבות לכך הייתה נטייתו המובהקת של מערכת המשפט הישראלית לטובת נרטיב השמאל. עתה, סוף סוף מתחיל הימין להשתמש בכלים שלימד אותו השמאל, ומה קורה "געוואלד…, לקחו לי את הפטנט…"
ההתנחלויות במוקד המחלוקת סביב החוק
האמנם ? ההתנחלויות והמתנחלים הם פסיק קטן בכוונת המחוקק. פסטיבל הצביעות של "חרם עכשיו" מיועד בהחלט להסיט את האש מכוונתו המקורית של החוק לעבר השוליים הרכים. הרי, קל ופשוט יותר לשנוא את המתנחלים מאשר להצדיק את אלו שדואגים להחרמת האקדמיה הישראלית. נוח יותר לנפנף בשקר "המאחזים הבלתי חוקיים" מאשר להסביר, מדוע אסור לקצינים בכירים לנסוע לחו"ל. הגיוני יותר לדבר על בלוף "הכיבוש המשחית" מאשר להסביר, למה מותר לחברה ישראלית להחרים התנחלויות, רק על מנת להשתתף במכרזים פלסטיניים לבניית העיר הערבית רוואבי ליד רמאללה.
כסף, כסף, תרדוף
ומסתבר שהמפתח להבנת המחאה היא – כסף. "חרם עכשיו" וגרורותיה אינן באים באמת להפריע למפעל ההתיישבות. כל בר דעת יודע כי חרם מעניק פרסום חינם למוצרים המוחרמים, וכמו כל חרם, יוצא "שכרו" ב"הפסדו", כלומר – האפקט הסופי (במונחים כלכליים) הוא הרבה פעמים (לא תמיד) הפוך, ופועל לטובת המוחרם.
הבעיה שלהם היא סעיף ד' לחוק החרם. לפי סעיף ד' (ב), אין צורך בתביעת נזיקין של ניזוק כדי להזיק למזיק. שר האוצר רשאי פשוט לא לראות במזיק "מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה". כלומר, תרומות פרטיות לגופים מחרימים יהיו חייבים במס! מוסדות מחרימים לא יהיו זכאים לקבל כספים מהמועצה להסדר ההימורים בספורט…מחררי חרם גם לא ייחשבו כמוסד ציבור לעניין קבלת תמיכה לפי סעיף תקציב. ועוד – הם לא יהיו זכאים לערבות לפי חוק ערבויות מטעם המדינה, לא יהיו זכאים להטבות לפי חוק לעידוד השקעות הון, או לפי חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה… אז לא "שלום עכשיו", ולא "חרם עכשיו" מזיזים פה למישהו, "כסף עכשיו"…
"זו הכרזת מלחמה!"
ישנו היבט נוסף שלא נכתב עליו כמעט.
עד לא מזמן סבלה ישראל, ולאורך עשרות שנים מן החרם הערבי. החרם לא היה רק על חברות ישראלית, אלא גם על חברות זרות המנהלות קשרי עסקים עם ישראל, ויותר מזה על חברות זרות, המנהלות עסקים עם חברות זרות אחרות, שיש להן קשרי עסקים עם ישראל. החרם החל להתפוגג לאחר הסכמי השלום עם מצרים וירדן, ויותר לאחר הסכמי אוסלו. אך עד אז, מכוניות יפניות לא ייובאו ארצה! מדינת ישראל התמודדה עם משבר אנרגיה קשה. שילמנו מחיר עתק על אנרגיה, במקום הנפט הערבי. למדנו על בשרנו איך חרם משפיע.
לא שכחנו גם את האמברגו הצרפתי, בתקופת טרום "ששת הימים". הצרפתים הבינו באיזה צד מרוחה החמאה, והעדיפו התמיכה בעולם הערבי על פני הברית שהייתה להם עם ישראל.
וגם ישראל מחרימה! ישראל טרחה רבות להידוק הלחץ הכלכלי על איראן. כולנו הזדעזנו לקרוא שאולי, היו ספינות כחול לבן (בצבע הדגל או בצבע הכסף) שעגנו בנמל איראני. למה מה שמותר למדינות אסור לאזרחים? כי למדינה מותר לבצע פעולות מלחמתיות, או פעולות הסמוכות אליהן מאד. לאזרחים אסור.
החרמה היא פעולה אלימה. חרם הינו אחת מדרכי המלחמה. היא שוברת את "מסגרת החוק" הרגילה ושייכת לתחום של "חוקי המלחמה". כמו שאסור להרוג סתם אזרח של מדינה אחרת, אא"כ יש סכסוך או מצב מלחמה, כך לא מחרימים! וגם ברמה המהותית: חרם מטילים על איראן המסרבת להפסיק לפתח את האטום, ולא על אזרחים פרטיים הפועלים לפי החוק! וחרם, אפילו על מתנחלים והתנחלויות, הוא לחלוטין "פעולה תוקפנית בעליל, על גבול פעולה מלחמתית". אתם על סף הכרזת מלחמה!
בין "חרם על ההתנחלויות" ל"אסור מכירת בתים לערבים"
ראשית, נניח ואין הבדל. ואם כך, למה מכתב הרבנים הקורא לאסור מכירת בתים לערבים הוא 'הסתה' ו'גזענות', ולעומתו, פנייה של שלום עכשיו לציבור, הקורא לאסור את קניית המוצרים שיוצרו בהתנחלויות היא "חופש ביטוי פוליטי" שאסור לחסום אותו?
ועדין רב ההבדל. ציבור הרבנים מתמודד עם בעיית הערים המעורבות. ומסתבר כי ערבים מתוגמלים וממומנים בצורה משמעותית לטובת רכישת בתים בתוך השכונות היהודיות, על מנת ליצור עוד ועוד ערים מעורבות. את המגמה הזו הם ביקשו לעצור. הם קראו לתושבים לעצור את "עירוב השכונות". אגב, הם לא ראשונים בכך. זו התפישה הקיימת גם בקרב הציבור הערבי. נסו נא לקנות בית בשכונה ערבית… ופרעות פקיעין יוכיחו.
יתירה מזו, תפישת הרבנים היא, ערבי הקונה בית פוגע בעצמו בגופו באופן ישיר ביקר להם, ברצונם לשמור על רוב יהודי לא מטושטש של ערי המדינה. לא הייתה קריאה סוחפת להחרים ערבים או את סחורתם. לא הייתה מניעה מלמכור לערבים בתים בשכונות המאוכלסות כבר ממילא באופן מעורב. הקריאה של הרבנים לא הזיקה באופן ישיר לערבים, אולי מנעה מהם ריווח ורווחה. לעומת זאת הקריאה של שלום עכשיו אינה רק זלזול ברשות המחוקקת, היא קוראת לפגוע פגיעה של ממש בתושבים שלא עוברים על החוק.
אז אחת מן השתיים: או שהחרם הזה זהה לקריאת הרבנים או שהוא חמור ממנו. כך או כך, מאוסה פעולתם של הצבועים.
בין החרם למחאת הכתומים
מי לא זוכר את המטיפנים חמורי הסבר, שהסבירו לנו, שחייבים אבל חייבים, לשמור על החוק! ואסור, אבל ממש אסור שהמחאה תגלוש לשבירת חוקים… ובלשונו של פרופ' כרמון "קו ברור המבחין בין מחאה לגיטימית במסגרת החוק והכללים לבין נסיון לסכל החלטות כנסת וממשלה חוקיות ובכך לאיים על הדמוקרטיה ועל קיומנו המשותף." ולכן, כך אמרו לנו, אזרח שחש נפגע, אינו יכול לצפצף על החוק, גם אם הוא הושג בכנסת על חודו של גולדפרב מיצובישי, בהצבעה על הסכמי אוסלו, או בעקבות "אתרוגיות", שהיא סופר-אנטי-דמוקרטית. אזרח כזה, כך טרחו להסביר לנו, יכול לפנות לבג"ץ, למבקר המדינה – אבל את החוק מכבדים כולם.
אַבְלַאסְטִינָה 