חוקי, לכהורע*

[* יש אומרים שמקור הביטוי "לכאורה" הוא במילים "לְ-כְהוּא-רַע", ומשמעו: לא לגמרי זהה לדבר המקורי האמיתי, קצת רחוק ממנו. יש כמובן גם ניתוחים אטימולוגיים אחרים…]

"מאז ומעולם ביקשו בני האדם שוויון לפני החוק, שהרי חוקים שאינם שווים לכולם, אינם חוקים". מרקוס טוליוס קיקרו, על החובות, ס' 2, 12, 42 (הוצ' אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ג, עמ' 121)

הצעת החוק להקמת ועדת חקירה לבדיקת דרכי המימון של ארגונים מסוימים, יצרה גלים רבים בבלוגים ישראלים, ממחאה חדה אצל שלום בוגוסלבסקי ועד לקריאה לשילוב ידיים של ימין ושמאל אצל חיים הר זהב. כנגד מחאות אלו הקשיתי, האם ייאותו אנשי השמאל לשלב ידיים עמנו כנגד התופעה ששמה "שי ניצן". אחד הבלוגרים השיב בחיוב (המשתמע לשתי פנים) לשאלה דומה. אולם הסתבר שרבים אינם מכירים את התופעה. הנה בפניהם ובפניכם תאור מקוצר.

מי ישמור על עו"ד שי ניצן?

אפיזודות לנדון: שופטת: מתנחל נעצר בגלל התקשורת השופטת: מעצר פעילי הימין – סתימת פיות

עו"ד שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עומד בראש "צוות כלל ארצי ומגזרי לטיפול בהסתה והמרדה". צוות זה החליף את "צוות אכיפה מיוחד שהופעל לפי 'נוהל מעקב ותאום' ", שהוקם בתקופת אוסלו ע"י ממשלת רבין, בראשות עו"ד טליה ששון, (מס' 7 ברשימת מר"צ לכנסת הנוכחית). הצוות המקורי הוקם והופעל בסתר. זהו חמ"ל משותף לפרקליטות, צבא, מנהל אזרחי, משטרה ושב"כ, המיועד לאכיפה נגד מתנחלים. הצוות המקורי בוטל בטענה שיש לקיים מדיניות שוויונית של אכיפת חוק. תחתיו הוקם הצוות הכלל ארצי הנ"ל. הרעיון הוא, לחדול מאכיפה סלקטיבית מפלה כלפי קבוצה מסוימת. אכיפה כזו משמעה רדיפה פוליטית בשם החוק. וכמו כן, טיפול בתופעות הסתה והמרדה בכל רחבי הארץ. אלא, שדבר שינוי ייעוד הצוות לא הגיע, לכהורע, לאוזני העומד בראש הצוות, עו"ד ניצן.

טענות על אכיפה סלקטיבית כנגד ציבור המתנחלים ותומכיהם עלו כל השנים הללו. הן התחזקו מאד בימי המאבק טרום הגירוש מגוש קטיף, ובאלו שאחריו. בשנת 2008 פרסם ארגון זכויות האדם ביש"ע דו"ח חדש, ממנו עולה כי ביו"ש קיימת "אכיפת יתר" כלפי המתנחלים "המעוגנת בנהלים מחייבים, שגובשו על ידי היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, ומופעלים על ידי שי ניצן." נתוני הדו"ח נשלפו מדוחות סטטיסטיים שנתיים של משטרת ישראל.

נתון ראשון: מצבת השוטרים במחוז ש"י. נכון לשנת הדו"ח, במחוז ש"י שוטר לכל 241 תושבים. פי 2 מאשר בלוד. פי 5 מאשר באום אל-פחם. פי 7 מאשר בעכו. החישוב אינו כולל את 150,000 הפלסטינים תושבי שטחי C (נכון ל-2009, ואף זאת, לדעתי, בהפרזה ובעירבון מוגבל). יש לזכור שהשוטרים כמעט ואינם עוסקים באכיפת חוק על תושבים פלסטינים. (מומלץ מאד לעיין בדו"ח: התנכלויות ערבים ופעילי שמאל
לחקלאים היהודיים ביהודה ושומרון, עליו עוד ידובר בהמשך.) אך גם אם ניקח את ה-150,000 בחשבון –עדין יש יותר שוטרים מאשר בלוד. ועוד לא ספרנו את מאות סוכני המחלקה היהודית של השב"כ. ומשמעות הדבר, אכיפה הדוקה וסקטוריאלית יותר, ובלשונו של בעז העצני "רדיפה שלטונית רב-מערכתית מהדקת את טבעת החנק סביב צוואר ההתיישבות והופכת את המתיישבים לציבור מוכה, מופלה ונרדף של אזרחים סוג ב'.". לאכיפה זו אין קשר ל"הסתה והמרדה". מה יועיל ריבוי "שוטרי מקוף" או שוטרי תנועה במחוז ש"י, לכהורע? מה גם, והמחלקה היהודית בשב"כ חוקרת מרחרחת ואוספת מידע (שלא לומר, לכהורע, מייצרת אותו) כל העת.

נתון שני: הרשעות. בממוצע הכלל ארצי, 97% מכתבי האישום (שהוגשו במהלך 2007) מסתיימים בהרשעה. כלומר כתבי אישום מוגשים במקרים שקיימת סבירות גבוהה שיסתיימו בהרשעה. ביו"ש הנתון עומד על 54% בלבד. נתון זה מתייחס לכתבי אישום בתחום הפרות הסדר ביו"ש בלבד. מה המניע להגשת כתבי אישום בכמות אדירה כזו, כאשר ברור כי לא תוביל להרשעה? לטענת ארגון זכויות האדם ביש"ע, זו עדות ל"אכיפת יתר מכוונת ומונחית מגבוה… על חשבון זכויות היסוד של התושבים היהודיים, ועל חשבון הכלל היסודי ביותר של שלטון חוק במדינה דמוקרטית: הכלל של השוויון בפני החוק". לכהורע.

נתון שלישי: תיקי חשיפה. (תיקים שאינם תוצר של תלונה, אלא נפתחים מיוזמת המשטרה.) בשנת 2007, עמד מספר התיקים הללו במחוז ש"י על25%  מכלל התיקים  – לעומת 14% בממוצע ארצי. בשנת 2008 עלה הממוצע הארצי ל-14.8%, ובשנת 2009 ירד מספר התיקים שנפתחו במחוז, אולם אחוז תיקי החשיפה במחוז ש"י עולה כבר ל-30%!! האחוז הארצי עלה אף הוא, אבל רק במעט ועמד על 16.6%. גם בבדיקת אחוז הגילויים בתיקים – תיקים בהם אותרו חשודים שניתן היה לבסס ראיות נגדם – הממוצע במחוז ש"י גבוה מהנתונים הארציים. אז איך זה שאחוז ההרשעות מתוך כלל כתבי האישום נמוך מהממוצע. יכול להיות, לכהורע, שיש כאן מוטיבציה מוקצנת להפליל כמה שיותר, ובכל מחיר, לכהורע?

לכחולי המדים ברור כי אחוז ההרשעות נמוך. אך הם טורחים לפתוח ולהגיש תיקים לבתי המשפט, בניגוד להגיון הכלל ארצי המקובל. למה? ובכן, לכהורע, הנה, גם נתון זה מצביע על "אכיפה מוגברת", מגמתית. ברור שאין כאן השלטת חוק וסדר אלא רדיפה של ממש על רקע פוליטי, לכהורע.

וכל זה כאמור – מנתוני המשטרה עצמה.

דוגמא מתחום אחר: מעצר קטינים על רקע אידיאולוגי. בנושא זה התקיים דיון בוועדה לזכויות הילד של הכנסת באוקטובר 2006. מדובר על קטינים ששהו מספר שבועות במעצר ללא משפט. שי ניצן טען: "מאות קטינים סירבו להזדהות. הם אמרו: לא נזדהה, לא מעניין אותנו כלום, גם אם נצטרך לשבת בכלא". היו"ר התערבה וטענה על האבסורד: "כלומר ילדה בת ‎13 שתיעצר ותסרב להזדהות בשמה תישאר במעצר תיאורטית עד קץ כל הימים?" התגובה הייתה "לא – היא תישאר במעצר עד שיסתיים משפטה". ואת מי ישפטו? לכהורע, את "פלוני בן אלמוני"… וזו כבר התעמרות לשמה, לכהורע. אין ספק כי בידי הפרקליטות השב"כ כלים לזיהוי הקטינים. בחלק מהמקרים באו ההורים והזדהו. אבל מישהו רוצה לצאת כאן "גבר", ו"אם הם 'לא מכירים בסמכותו של בית המשפט' אז אנחנו נראה להם…". אולם הוא לא שאל את עצמו, "מעניין למה לקטינים אלו נמאס ממשחק ה'כאילו דמוקרטיה'?", המעצרים גם מנוגדים באופן מוחלט לחוק. שום חוק אינו מתיר מעצר אין סופי (שהוא ענישה) לעצורים שלא ניתן לזהות אותם, רק משום שלא ניתן לזהות אותם, וכל זאת ללא משפט. אז מה אם השופט התיר להשאירם במעצר!

ולא דובר עדיין, על עניינים פעוטים אחרים, כגון: ריבוי מעצרים להשגת "שחרור בתנאים מגבילים" ככלי ענישה ללא משפט, או, העמדה לדין בתיקים חסרי סיכוי וערעורים בלתי פוסקים לצורך טרטור, או, הוצאת צווי הגליה מנהליים, ולא נשכח גם את איסוף נשק ממתנחלים תוך הפקרת ביטחונם. רשימה חלקית.

ניזכר נא גם בניצב שחר איילון. לפני ההרס האלים של חוות גלעד הוא הורה לשוטריו להסיר את תגי הזיהוי והבטיח בקריצה את "מעיכת התיקים" במח"ש. בפוגרום בעמונה הוכו מכות רצח מאות בני נוער וחלקם אף הוטרדו מינית. אף קלגס לא נענש ביוזמת המערכת! מתוך מאה תלונות שהוגשו נגש שוטרים למח"ש "איתרה המשטרה" רק 2 שוטרים… שוטרים הרשו לעצמם לבצע מארבים נגד מתנחלים תוך ביום של פרובוקציות מתואמות עם ערבים בשומרון. בנות הופשטו במשטרת בנימין כדי "לחפש סמים". הטיפול באלה נכלל בין תפקידיו של שי ניצן.

למציאות העולה כאן יש גם תמונת מראה עלובה ופשוטה שבעתיים: העדר אכיפת החוק באוכלוסייה הערבית באותו תא שטח. ומשמעות הדבר, לכהורע, שתלונות לא נחקרות כראוי, אם בכלל, תיקים נסגרים בתואנות עצלניות כאלו ואחרות. אין די כוח אדם (…) לחקירות רכוש ואחרות. ולכן, מרבית התושבים ביו"ש, בעיקר אלו הנורמטיביים גם בעיני "הצוות" של שי ניצן, רואים בשוטר רק את "הפקיד שחותם לי על הטופס לביטוח". דבר לא מעבר.

הנה, תחת הכותרת "מי יגן על הזית שלי" פרסם אותו ארגון זכויות האדם ביש"ע, בראשות אורית סטרוק,  דו"ח המציג את עליבות המשטרה, לכהורע. הנה כמה ממסקנות ההדו"ח:

(1)   כלפי תושבים יהודיים החשודים, כמי שמתכוונים לפגוע בחקלאות הערבית מוצאים צווי הגבלה והגליה. אך לא ננקטים צעדי מניעה כלשהם כלפי הפורעים הערבים הפוטנציאליים. במקרים מסוימים אפילו ננקטו צעדי הגבלה כלפי החקלאים… היהודים (!) על מנת למנוע חיכוך בינם ובין הערבים המתנכלים להם.

(2)   כשפלשתינים מתלוננים – המשטרה והצבא מגיעים לשטח אם צריך עוצרת, ותמיד  יש יס"מניק וצלם. וכשחקלאי יהודי מתלונן (על גניבה חקלאיתף לא אירוע פח"ע) המשטרה מגיעה בדרך כלל באיחור ניכר, המסכל מראש סיכוי לביצוע מעצרים בשטח. בכוח אין יס"מניק או צלם.

(3)   בתלונה של פלשתיני מפעילים קציני המודיעין של המשטרה והשב"כ, לאיתור חשודים גם לאחר זמן. יש מקרים בהם מושקע מאמץ חקירתי באיתור מתלוננים (פלשתינים, כמובן). בתלונה של ישראלי – כל המערך המודיעיני מחוץ לתמונה (למעט במקרה אחד). ומובן שלא מתבצע כל מאמץ לאיתור חשודים או עדים.

(4)   המשטרה אינה נמנעת מביצוע מעצרים וחיפושים בתוך הישובים היהודיים, אבל כמעט ולא עוברת בשערי הכפרים הערביים, גם כאשר העקבות או המידע הקיים מצביעים על נוכחותם של העבריינים או של הרכוש הגנוב בתוך הכפרים.

(5)   אין דבר כזה, כמעט, "לסגור תיק" ליהודי. אם, למרות מאמצי החקירה, לא נוצרת תשתית לכתב אישום, משתמשים בנשק צווי הגבלה או הגליה. וכשהחשודים ערביים, רוב התיקים נגד ערבים נסגרים בתירוץ "עבריין לא נודע". וגם אם נעצרו חשודים תוך כדי או בסמוך לארוע, נסגרים התיקים, בתירוץ  "מחסור בראיות מספיקות", פשוט, כי לא בוצעו מספיק פעולות חקירה שתכליתן עיבוי התשתית הראייתית כנגד החשוד. תיקים רבים אף נסגרו בעילה של "העדר עניין לציבור".

במילים אחרות – כמעט 100% של משאבי המשטרה במחוז ש"י ממוקדים באוכלוסיה היהודית, תוך הזנחה של אכיפת החוק באוכלוסייה הערבית באותו תא שטח. ומי מי אחראי לכל זה? מיהו זה שֶׁטָּחוּ עיניו מראות עיוותי דין ועוולות כאלה, לכהורע? שי ניצן.

איציק וולף פרסם לא מזמן פרוטוקולים סודיים של שי ניצן וצוותו, משנת 2008. מסתבר כי ה"צוות כלל ארצי ומגזרי לטיפול בהסתה והמרדה" לא כל כך עסוק בענייני הסתה והמרדה אלא דווקא בתחום התכנון והבניה. המדובר זמן רב קודם להחלטת הקפאת הבניה. בדיונים חודשיים שמנהל עו"ד ניצן, הוא מנחה את המשתתפים (נציגיה האחרים של פרקליטות המדינה, צה"ל, המינהל האזרחי ושירות הביטחון הכללי), להגיש מספר קבוע מראש של תלונות ביחס לבנייה של מתנחלים בהתאם למכסה שנקבעה מראש, כפיילוט. באחד המקרים, כך עולה בפרוטוקולים, כשהסתבר לשי ניצן כי בתום 3 חודשים הוגשו 7 תלונות בלבד, נדרשה יחידת הפיקוח "להשלים את המכסה" ולהגיש "בהקדם" 8 תלונות נוספות "על-מנת לעמוד במטרת הפיילוט". אז לא הסתה ולא דובים, לא המרדה ולא יער. עו"ד שי ניצן עסוק באופן אובססיבי, לכהורע, בנושאים אחרים לחלוטין. קוראים לזה – רדיפה פוליטית, לכהורע.

עוד עולה מן הפרוטוקולים, כי הוקצב בתקציב הביטחון "תקציב לטובת תובעים חיצוניים" בנוסף לתובעים הרגילים של מחלקת התביעות במחוז ש"י. במילים אחרות: בכל הארץ יעסקו השוטרים הספורים בהגשת תביעות, לפי יכולתם, אבל במחוז ש"י יש לתושבים "צ'ופר" שאין לאף אחד אחר. חוץ מן התובעים המשטרתיים, יעסקו בתיקיו גם תובעים חיצוניים. עוד לא היה כדבר הזה!

גם השיקולים בהחלטות על הריסת מבנים, או ההימנעות מהריסתם, מוזכרים בפרוטוקולים. "בתום הדיון… ציינו נציגי השב"כ, כי המקרים בהם מחליטים… להימנע מהריסת מבנים לא חוקיים… מחזקים את גורמי הימין הקיצוני", כך נכתב בפרוטוקולים. ומיד משנס מותניו, לכהורע, שי ניצן, ומנחה את ראש ענף החקירות במחוז ש"י "להביא הערה זו… על-מנת שישקלוה… בעת קבלת החלטה על הריסת מבנה או דחיית ההריסה בשל חשש להתפרעויות". כלומר – אתה השוטר חייב לקחת בחשבון לא רק את השיקולים המשפטיים והעובדתיים אלא גם את הסכנה שמא יתחזק הימין הקיצוני, ח"ו. אם זה לא שיקול פוליטי – מהו כן שיקול פוליטי?

ועל דברים אלו כותב אריה אבינרי, יו"ר תנועת אומ"ץ: "בעבר, טען, עו"ד ניצן, כי סמכות הצוות שבראשותו נובעת מהחלטת ממשלה מס'… העוסקת בהקמת "צוות משולב לטיפול בהסתה והמרדה". אולם אין הדבר כך, וקשה להאמין שפרקליט בכיר כמו עו"ד ניצן לא מבין זאת בעצמו.

החלטת ממשלה זו, כעולה משמה, עוסקת רק בעבירות הסתה והמרדה ובכל רחבי הארץ. מצד אחד היא מצומצמת בהרבה מתחומי הפעילות של הצוות בראשות עו"ד ניצן, מצד שני, יעד האוכלוסייה, אליו מופנית הפעולה רחב בהרבה, ואינו מפלה אוכלוסיה מסוימת לרעה. לפיכך, אין בין החלטת הממשלה הנ"ל לבין הצוות החשאי ולא כלום.

"לאור כל האמור לעיל אנחנו דורשים פעולה מהירה ונוקבת, כאמור לעיל, על מנת לעצור ראשית את הפרת החוק הפוגענית המתבצעת בידי גורמי השלטון בראשות משרד המשפטים. שנית, אנחנו תובעים הפסקה קפדנית של כל פעולה שלטונית מפלה כלפי תושבי יו"ש היהודים. בד בבד, אנחנו תובעים נקיטת אמצעים כלפי כל מי שלקח חלק באפליה חמורה זו". סיכם את מכתבו יו"ר עמותת אומ"ץ, מר אריה אבנרי.

ומה קורה באמת בתחום ההסתה, עליה באמת מופקד (לדברי עצמו) עו"ד שי ניצן? בספטמבר 2008 התפרסם סרטון ממופע התרמה עבור אנרכיסטים. זמר להקת "נכי הנאצה". לדברים שנאמרו שם איני חייב לתת מקום כאן. ומי שלא מבין ולא מאמין שיש הסתה – מוזמן לעיין במקור כאן, ושוב, תודה לבעז העצני.

הסתה זו אינה נגמרת במילים. בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה בהסתת ערבים על ידי פעילי שמאל, למעשי בריונות אלימות רכוש ויותר מזה. (ראו בדו"ח "מי יגן על הזית שלי", ארגון זכויות האדם ביש"ע, על חלקם של האנרכיסטים בחבלה והשחתה מכוונים של ציוד ושטחים חקלאיים.) בהפגנות בבילעין נפגעים תדיר חיילי צה"ל, על ידי "פעילי שלום" ואנרכיסטים אחרים. זה אף עלה בחייו של שוטר מג"ב אחד.

יש תשובות! לעו"ד שי ניצן יש תשובות בהירות ונאורות לכל שאלה. מרביתן נסוב סביב "זה שיקול דעתי". כך, אפילו עצירת האוטובוסים בדרך להפגנה הגדולה בכפר מימון היא כשרה בעיניו. "לחלוטין. תפקידנו היה לוודא שאנשים לא יפרו את החוק כדי לסכל את תוכניות הממשלה. אני חושב שהיה לגיטימי לעצור את האוטובוסים שאנשים עליהם אמרו 'אנחנו נוסעים כדי להפר את החוק ולפרוץ לגוש קטיף'. המטרה של הצעדה הזו הייתה לסכל את תוכניות הממשלה 'הנפשעת'. אני לא חושב שהיו כאן כללים מחמירים".

נכון שהעובדות שונות, והאוטובוסים היו מיועדים להגיע לכפר מימון, ושם אמורה להיות הפגנה ועצרת, וממנה, מי שירצה יכול להמשיך לצעדה, והיא מיועדת אולי לפרוץ לגוש קטיף. על פי ההגיון שלו, צריך בכלל להודות לו, על שלא הביא את האנשים שבאוטובוסים למעצר… לכהורע. ואין כאן כללים מחמירים? מעניין לבדוק: כבר כמה שנים, מדי יום ששי, נפגשים האנרכיסטים ל"הפגנה" המיועדת לסכל את תוכניות הממשלה להקמת המכשול, הגדר, שם. כמה פעמים עצר אותם שי ניצן בדרך? שאלה ריטורית.

ושאלה לא ריטורית: האם ייאותו כל אנשי השמאל שקראו ל"שילוב ידיים" נגד ועדת החקירה האחרונה, לשלב גם את המאבק בצוות הדרקוני של שי ניצן?

אך שאלת השאלות היא – "מי 'יעצור' את ניצן שי, כשהוא חורג מסמכויותיו, לכהורע, (ואין הכוונה ל'עצירתו' בסגנון הסרטון הסהרורי!) לאור הביקורת ההולכת וגוברת, לאור הראיות התיאורים והעובדות?"

(עודכן: מוצאי שבת, 22/01/2011)