חידה. מיהו בית היוצר של המשפט הבא:
"היהודים העלוקות התולעים האלה… צריך לכלוא אותם… לנתק אותם מצינור החשמל של הקדמה… נתקו להם את מים… הייתי אורז את כולם ומשלח אותם ל…" – תועמלני הרייך השלישי? טוב, בואו ננסה זאת אחרת:
"הערבים העלוקות התולעים האלה… צריך לכלוא אותם… לנתק אותם מצינור החשמל של הקדמה… נתקו להם את מים… הייתי אורז את כולם ומשלח אותם ל…" – לא, לא יכול להיות… ממש מבלבל אהה? אז מה דעתכם על:
"החרדים העלוקות התולעים האלה… צריך לכלוא אותם… לנתק אותם מצינור החשמל של הקדמה… נתקו להם את מים… הייתי אורז את כולם ומשלח אותם ל…" – אוהה, עכשיו זה נשמע הגיוני! נכון?
אסון יערות הכרמל עורר כמה שדים מתרדמתם. טוב בעצם הם לא נרדמו אף פעם. התקשורת, כמו כל פונדמנטליסט מצוי, הנלחם את הג'יהאד של בני האור בבני החושך, לא אכזבה הפעם. ושוב "נשלפו" המבטים המודאגים, ושורטטו הקמטים במצח, בסגנון הידוע "שוב מתברר מחדש כמה צדקנו, והחרדים…" וכן הלאה. וכך מצא עצמו השר אלי ישי בראש פירמידת המותקפים, ובדרך כלל – מותקף יחידי. "נוהל ההתקפה" היה כזה: תקפו אותו בלהט באריכות ובפירוט, ודרשו ממנו שיסיק מסקנות אישיות. שהרי "בכל ממשל נורמאלי – הוא לא יכול היה לשבת על כסאו אפילו יום אחד…". אח"כ בשוליים, בשפה רפה, שלא יגידו, הוסיפו כבדרך אגב "יכול להיות שלא רק הוא…", ובעצם "צריך להזכיר שהיו עוד שרי פנים וראשי ממשלה ב-15 השנים האחרונות"… אבל כבר לא טרחו להזכיר לנו במי המדובר. דבר לא עזר לו לשר הפנים המסכן, אפילו חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שניצבה באופן אמיץ ומעורר כבוד לימינו, וטענה, שהשר ישי פעל הרבה יותר מכל שרי הפנים לפניו – לא הצליחה להנמיך סביבו את הלהבות. בפועל, הדבר היחיד שהסיט ממנו את האש הייתה דרישתו החדה והזריזה להקמת וועדת חקירה ממלכתית.
הוקעתו הציבורית של שר הפנים, הדרישה לעריפת ראשו וצליבתו בכיכר העיר הם חצופים ביותר. אפילו הדרישה ה"ציבורית" – עיתונאית לועדת חקירה (ולא זו שבאה מטעמו), בשל מותם הטרגי של 44 גיבורים, נגועה בצביעות רבה. קשה לשכוח, שבתקופת רבין נהרגו בשבוע אחד יותר אזרחים באוטובוסים מתפוצצים. בתקשורת לא נשמעה אז שום דרישה לועדת חקירה, שום תביעה להתפטרות והסקת מסקנות. נו טוף, הרי זה "ריקוד על הדם"?…
אופי הסקירה התקשורתית של אסון יערות הכרמל, הינו דוגמא נוספת לנטיה הגזענית הקיימת בתקשורת, לראות בכל "חרדי המצוי בסביבה" את האשם הקבוע לכל תחלואי החברה. למזלו, הנסיבות הפעם היו קשות דיין, ועל כן, אופי ההשתלחות בשר ישי היה מתון. אולם "זכינו" להשתלחויות בוטות יותר. כמה קל היה לצלוב את החרדים בסוגיית תקציב האוניברסיטאות. הסיבה היא המיליונים הנשפכים על הישיבות, ולא חלילה, המילונים הנשפכים על בתי "תרבות" השנאה וההחרמה. וכמובן שאין כסף לחינוך, משום שהכל הולך לזרמים החרדיים, ואין, אין כסף לבריאות כי הכל הולך לקצבאות של "תעשיית הילדים" אצל החרדים. ועוד ועוד.
אין ספק שכל דוגמא כאן שווה דיון בפני עצמו. אני לא מוצא לנכון לקיימו, בין השאר כי אני לא רואה את תפקידי לסנגר על האוכלוסייה החרדית. אולם לא ניתן להתעלם מה"אצבע הקלה על ההדק" המיקרופוני של הגזענים הנאורים, בני ה"אור". או אז מתחיל המלל המכליל, ושימוש במטבעות לשון מכובסות כמו "חלוקה צודקת", "על גבינו" ועוד. מילים שמעולם לא נבחנו בבדיקה אמיתית: כמה לדוגמא משקיעה המדינה בעשר שנות לימוד של סטודנט בפקולטה ליהדות או לתושב"ע. לא רק בסבסוד שכ"ל, אלא בכל ההשקעה האדירה בתעשייה האוניברסיטאית, הנהלה, מחלקות, גינון, והרבה הרבה פקידים, וכמה היא משקיעה בעשר שנות לימוד לאברך בישיבה? ועוד לא דיברנו על סינית עתיקה ושאר מקצועות "מאד נצרכים" להמשך פיתוחה של המדינה והחברה הישראלית.
הריני להקל על אלה שהצלחתי לעצבן עד עתה, ולומר: גם אני לא ערכתי בדיקה, ואין בידי נתונים משווים. אלו אפילו לא מעניינים אותי. מקוממת אותי העובדה – שההשוואה בהשקעה התקציבית לא נעשתה בדיונים הציבוריים, למרות שהיא היא הנושא ולא קבוצת הייחוס החברתית.
תגידו, אי אפשר לתקשר במדינה הזו בצורה עניינית? השבוע, אנו צפויים לגל נוסף של גלגולי עיניים מתחסדים, ושוב נשמע "על גבינו". אני כבר פותח את המטריות.
נ.ב. שניים מהמשפטים לעייל – לא אמר איש. בכל אופן – אני לא יודע על ציטוט כזה. את הנותר מהם אמר השדרן גבי גזית. נחשו – על מי אמר?
אַבְלַאסְטִינָה 