לפני כשבוע פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את תוצאות הסקר השנתי שלו במסגרת "מדד הדמוקרטיה הישראלית". תוצאות הסקר החרידו רבים משלוותם.
עיתון הארץ מביא: "בשאלה איזה חלק מהגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית חשוב יותר לנשאלים… מפילוח תשובות היהודים בלבד עולה כי 48% השיבו ששני החלקים חשובים במידה זהה, 32% השיבו שההגדרה יהודית חשובה יותר, ו-17% השיבו שההגדרה דמוקרטית חשובה יותר… בהסברים לסקר כתבו אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה כי 'אם מסיבה זו או אחרת יידחק הציבור היהודי עם גבו אל הקיר וייאלץ לבחור בין שני רכיבי ההגדרה של אופי המדינה, יש סבירות גבוהה יותר שתיבחר ההגדרה הלאומית, היהודית, על פני זו המשטרית, הדמוקרטית.' ". פרשנות זו מטעה. הרי 48% רואים את שני החלקים כבעלי חשיבות שווה, אז מנין המסקנה מרחיקת לכת זו, "שאם יידחק… "? זוסתם עוד נקודת בולשיטולוגיה. אולי זה מה שרצו שנקרא… אך גם על פי פרשנות זאת, ש- 80% לא יבחרו את ההגדרה המשטרית. 80% אלו הם מרבית מצביעי ימין ושמאל יחדיו! על כן, גם לשיטתם, התקלה הזו אינה "שייכת" למגזר פוליטי זה או אחר. כיצד מסבירים הם תופעה זו בקרב הציבור הלא ימני, לדוגמא?
זאת ועוד, מנין בא הצמד הקדוש "יהודית ודמוקרטית"? ובכן, מדינת ישראל לא הוגדרה במגילת העצמאות כ"יהודית ודמוקרטית", אלא כ"יהודית" בלבד. רק בתיקון לחוק יסוד, לקראת מערכת הבחירת לכנסת ה-12, נקבע ש"לא תתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כ'מדינה יהודית ודמוקרטית' ". על בסיס חוק יסוד זה נפסלה רשימת כ"ך לכנסת.
נחזור לסקר: כמחצית מהמשיבים רואים את שתי ההגדרות כשוות ערך. ואילו (ע"פ פרשנות המל"י) רק 17% רואים את ההגדרה הדמוקרטית כחשובה יותר! אכן מזעזע, אולם לא מהכיוון שאנשי המל"י מזדעזעים: בהחלט יש לתמוה – אנה הידרדרנו? הרי ברור ש"יהודית ודמוקרטית" משמעו קודם כל יהודית, ועם זה דמוקרטית. כל הגדרה אחרת היא בניגוד מפורש לחוק יסוד זה. מיקום הגדרת החוק את המדינה "יהודית" בראש אינו לשם כבוד, ולא בא כלאחר יד. גם אהרן ברק ניסה להתפתל ונאלץ להודות ש"יהודית דמוקרטית" זה לא יכול להיות "דמוקרטית", ואפילו לא "דמוקרטית יהודית". משום כך, כל עוד ההגדרה הזו של "מדינה יהודית דמוקרטית" מקובלת עלינו – דה-פקטו, עלינו לומר כי קיומה של מדינת ישראל יוטל בספק לא רק בנפול ה"דמוקרטית" שלה אלא גם בנפול ה"יהודית" שלה. ו-17% הנ"ל חותרים נגד קיומה של המדינה, ע"פ הגדרת החוק. ובכלל, לצד הסקר החשוב של המל"י, יש לעיין ולהזדעזע אף יותר, מהסקרים האחרים, תוצרת משרד החינוך, המגלים את בורותה וחרפתה של החברה הישראלית בנוגע להזדהות ה"יהודית" של המדינה.
ומכאן, מסקנה ברורה. אמור לי מי הזמין את הסקר, ואומר לך מה מסקנותיו.
מורדי
אַבְלַאסְטִינָה 
הסקר הזה קלע מצויין להערכה האישית שלי לגבי המצב, וההערכה שלי מגיעה בחלקה הגדול מסדנאות שהנחיתי, שבהן, כך או אחרת, שאלת ה"יהודית" מול "דמוקרטית" הייתה שאלת הליבה, לפחות להבנתי ובאופן בו הנחיתי.אז ועל השאלה הזאת דיברתי לעומק עם אלפי משתתפים מכל מגזרי החברה הישראלית. כך שיש כאן יותר מתוצאות מוזמנות וממילא צריך יותר מאשר לדעת את זהות המזמין כדי לפסול סקר או אמירה.
לשאלותיך:
לא יודע איך בדיוק המכון הגיע למסקנה לגבי ה"אם יידחקו" אבל אני הגעתי לאותה המסקנה מזמן. כמו שציינת בעצמך, יש מתח בין שתי ההגדרות ולכן יכול להיות מצב בו תיאלץ לבחור באחת מהן. אני יודע שזה כך כי כמנחה, דחקתי אנשים אל הקיר אינספור פעמים וגם דרשתי מהם לנמק את עמדותיהם ולנסות להתחקות אחרי השורשים שלהן.
המסקנה שלי היא שהציבור הימני-דתי לא עושה, ברובו, עניין גדול מדמוקרטיה ממילא, במקרה הטוב. אבל מה שקורה בציבור החילוני מעניין הרבה יותר.
ברובו, הוא מאוד בעד דמוקרטיה. אלו האנשים שטוענים בסקר שהם מייחסים חשיבות זהה ליהודית ולדמוקרטית. אבל אם אתה לא מסתפק בתשובות ה"נכונות" וחופר קצת, מתגלה תמונה אחרת לגמרי.
רוב החילונים אנשי המרכז ושמאלה הם אנשים שעבורם יש דמוקרטיה. הם לא חוו על בשרם ולרוב מתקשים לדמיין מצב של אי-דמוקרטיה. הם מניחים שאם זכויות דמוקרטיות יילקחו, זה יקרה למישהו אחר. הם לא "מושקעים" בדמוקרטיה רגשית ואידיאולוגית, אלא תומכים בה כי זה דבר מקובל וכי היא מאפשרת להם "לעשות מה שהם רוצים". זאת תפיסה רדודה ועלובה של דמוקרטיה.
ולציבור הזה יש גם תפיסה דפוקה ורדודה במיוחד של יהדות. מצד אחד, הם בורים מוחלטים בענייני יהדות ולא טורחים לעשות שום דבר בקשר אליה בחייהם. מצד שני, מאוד חשוב להם להגדיר את עצמם כיהודים. אז הם תולים את היהדות שלהם במדינה וכך היהדות שלהם מסתכמת בלחשוב שבלי "מדינה יהודית" כל הגויים יעלו עלינו ויקחו אותנו ישר למשרפות, ובמתן המונופול לזהות היהודית בידי הדתיים, שאליהם פונים כשצריכים לתרגל איזה סממן זהותי כמו חתונה או בר מצווה (מה שלא מפריע להם לשנוא אותם).
אז כשהדתיים אומרים שהחילונים הם "עגלה ריקה" והדתיים שומרים להם על הזהות, בין השאר באמצעות כפייה מצד המדינה, הם צודקים במאה אחוז. רק שהמצב הזה נוח בעיקר לדתיים ולדעתי, החילונים האלה לא ראויים לתואר "חילוני".
אז מה קורה כש"יהדותה" של המדינה והמונופול האורתודוכסי על הגדרת מיהו ומהו יהודי מאויימים? הם מרגישים שהזהות שלהם מאויימת כי הם מעולם לא פיתחו זהות יהודית משל עצמם ונשארו בבחינת דתיים שלא בסבבה שלהם לקיים מצוות. אין להם שום תוכן להיתלות בו חוץ מ"האגרוף היהודי" של המדינה לפני הכל, ובנוסף גם ההלכה האורתודוכסית. והיות שאין שום תודעה דמוקרטית, ברגע שהם מרגישים מאויימים הם מיישרים קו עם הלאומנות הדתית וזורקים את הדמוקרטיה לכל הרוחות.
דווקא בצד שלך מבינים את התפעה הזאת היטב, רק ששם רואים בה דבר חיובי. אותם 17 אחוזים שאני נמנה אתם (ואגב, לא מדובר בהכרח בחילונים או שמאלנים) היא הקבוצה שלא תיישר קו עם הלאומנות הדתית (שתופסת את עצמה כביטוי האותנטי והשלם היחיד ליהדות) בשעת משבר ולכן גם נתפסת ע"י הלאומנות הדתית כ"ערב רב", גורם זר ובוגדני.
ניתחת היטב את המצב. את הדו"ח של המל"י – קצת פחות. גם אם הנסיון שלך מגלה תמונת מצב דומה, ואני לא בא לחלוק על נסיונך האישי, לא ה"אמת" הצרופה היא מבחינתי נושא הפוסט אלא העיוות המכוון שך המל"י. ממכון המתהדר בקבלת "פרס ישראל" על מפעל חיים, אני מצפה למעט יותר יושרה.
אומר בכנות, שמנקודת מבטי העיוות הזה הינו סימפטום לעיוות שאני מזהה ומכיר בהרבה אירגונים שמאלניים גלויים או "שמאלניים במסווה". כאן היה לי קל מאד להדגים ולהצביע עליו, ועוד מתוך ציטוט מעיתון "הארץ". וזאת נקודה עלובה נוספת, איך כתבת (עפרה אידלמן) מקבלת נתונים ממש כמות שהם, בלי שום בחינה או בדיקה, איפה ה"אנשים חושבים" כאן?
אני מעריך שיותר מ-17% לא ישרו קו עם הלאומנות הדתית
שאני מגדיר, והיא שונה מלאומיות דתית. אבל מהי לאומנות דתית אצלך? אם "דתיות" מצטמצמת בבית כנסת, מטבח ושבת – אתה טועה. ולאומיות (או לאומנות) "מעוותת" את משמעה העיקרי של הדת – אזי טעית. הדת היהודית, בהגדרתה, מחוברת לטריטוריה ולמולדת. אם לא ה"לאומנות" הזו, אוגנדה הייתה נראית אחרת היום. ו"מקלט הלילה" הזמני היה כמו כל דבר זמני אצלנו. אגב, החיבור הטריטוריאלי אינה פועל יוצא לזיקה היסטורית בלבד.
אין פסול בעם שדתו מחברת את שורשיו הטריטוריאליים לחלקים אחרים במורשתו. (אני יודע שהעם שלנו תיפקד מצויין, והפיק תפוקות של כבוד בכל קנה מידה, בתנאי הגלות בהן חי. אולם עבורו זו תמיד הייתה "גלות".) ובאותה נשימה ברור, שאין להסכים לשום עיוות מוסרי הלכתי דתי בשמה של הלאומיות הזו.
עוד נקודה, "הלאומנות הדתית (שתופסת את עצמה כביטוי האותנטי והשלם היחיד ליהדות)", בלשונך, אינה כזו. זו האמיתית שאני מכיר, רואה עצמה כחלק אחד מפזל מפותל ומסובך אותו ירכיבו כל חלקי האומה, גם ה-17%.
סיפור אמיתי ששמעתי ממשתתף ראשי באירוע. בשנות השבעים, תפסו באחד הקיבוצים תפסו כמה בני נוער מעשנים. כחלק מהליך החינוכי, קיימה חברת הנוער גם "משפט ציבורי" בנושא "שעות הפנאי של בני הנוער". למשפט הוזמנו נציגי נוער מכמה רבדים באוכלוסיה, שיעידו מנסיונם על הנושא הנדון. בין השאר הוזמנו ובאו שני תלמידי ישיבת "מרכז הרב" לשם. בשובם חקר אותם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. הם סיפרו, כי נתבקשו לתאר את סדר יומם, ולספר מה הם עושים בשעות הפנאי. בתשובתם תיארו סדר די יום עמוס, ונטול כמעט זמן פנוי. הסתבר כי בכך שיבשו את ההליך ה"משפטי" שם, כי הדיון נטה לשאלה "איך יכול להיות" ו"איך אפשר לחיות כך".
לאחר הדיון, ניגשה אחת המשתתפות ושאלה את בני הישיבה: "תיארתם תיאור חזק ממש מושלם, כנראה, יש לנו המון מה ללמוד מכם. הגידו, יש לכם מה ללמוד מאיתנו?" הבחורים הופתעו, נבוכו, ובעצם לא הייתה להם תשובה. על כך הם ננזפו קשות על ידי הרב, שראה בתשובתם התנשאות שקרית ועיוות חינוכי מבחינתו. "אין לכם מה ללמוד מבני הקיבוצים? עבודת הארץ, שיתופיות, אחריות הדדית, ערבות..? אין לכם מה ללמוד מהם?"
כך אני חונכתי. כך מחונכים, למיטב הבנתי, בני הנוער שבסביבתי. הצרה היא שיש המנצלים נכונות זאת, כדי לירוק. ועל כן, יחד עם זאת אנחנו צריכים ללמד אותם להבחין בין גשם ליריקות…
מורדי
עוד לא הבנתי איפה בדיוק העיוות, אבל כן. גם שמאלנים מעוותים ועל זה נאמר טול קורה וכו', ושווה להתחיל בכמה מהקישורים שהבאת. ונכון, לא 17% יסרבו ליישר קו עם לאומנות דתית אלא משהו כמו 30%, וגם זה עוד לא עושה לי את היום.
יש הבדל בין לאומיות דתית ולאומנות דתית. הלאומיות הדתית שאתה מתאר, שהיא ציונות דתית קלאסית, הולכת ונעלמת לדעתי, ומוחלפת בלאומנות דתית שמסלימה למחוזות המטורללות מיום ליום.
אבל שווה להזכיר שלכל מגמה יש מגמה נגדית ולכן יש בציונות הדתית גם מגמה של דמוקרטיזציה. אבל רובם יושבים בשקט כדי שלא יגידו שהם ניאו רפורמים או, חס וחלילה "סמולנים" ויעשו להם ת'מוות. אבל גם זה חולף, שמעתי שהרבה כיפות סרוגות מצטרפים להפגנות שמאל לאחרונה וגם דמוקרטים שאינם שמאלנים מעזים לצייץ פה ושם. שכוייח להם.
בסיפור שהבאת נתקלתי במציאות, חוץ מהרב קק, וזה די סטנדרטי במפגשי דתיים-חילוניים. כמובן שיש מה ללמוד מחילונים כל זמן שהם מגשימים את התכנית האלוהית לגאולה אליבא דהרב קוק, ובזה בדיוק העניין. הציונות הדתית מודדת את כולם לפי הסרגל שלה ולא מוכנה או מסוגלת, ברובה, להכיר ולהבין סרגלים אחרים. אז את הרטוריקה גם אני מכיר, אבל לא מסתפק בה.
אני גם לא צריך אותך כדי להיות קשור לארץ או כדי להיות לאומי או פטריוט. לא עלה בדעתך שאני יכול להסתדר עם המטען ההיסטורי, התרבותי והדתי היהודי גם בלי התיווך שלך?
אסביר שוב: נתוני הסקר הגולמיים כשלעצמם, לא מה שאתה יודע מסיוריך ברחבי ישראל, אינם מצביעים על המסקנה שהם הגיעו אליה. מדובר ב"דחיפה למסקנה" ידועה מראש. המסקנה הזו חייבת להתאים לנרטיב של המל"י. מטרתם להגיע בכל מחיר למסקנה המנובחת בלשונם (שם) ש"כאן יש שסע אחד בולט, והוא המאפיל ביותר על דמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל", כביכול, היחס לערבי משתלב עם ההתרחקות מהדמוקרטיה. אולם העובדות מצביעות אחרת.
ה"לאומנים הדתיים" משקפים את רוב הציבור הדתי לאומי, בערך כמו שאתה משקף את כל הציבור החילוני. כבר כתבתי לך מזמן, נערך על זה מחקר מדעי. פורסם במקור ראשון לפני כמה שבועות. ממליץ שתקרא.
ניתן ללמוד (כמעט) מכל חילוני. שנים רבות, בנערותי, הייתי מלא קינאה במידת האיכפתיות והאחריות הציבורית של שלומית אלוני שעמדה (כמדומני) בראש התנועה לזכויות האזרח. היא לא הייתה צדיקה כבר אז, ולא התאימה לשום "סרגל ערכים" מוגדר מראש. אמנם אח"כ נרגעתי, כשהבנתי שסיסמת "זכויות האזרח" היא קוד ל"איך לדפוק את המימסד הדתי". אבל עזוב, לא היא ולא התנועה לזה"א הם העניין. פשוט לא נכול לטעון שאני מבקש שכל אחד יתאים עצמו לסרגל שלי. ובכלל, מאיפה הקרצת את הרעיון הזה? לטעמי זו עוד הפרחת סיסמא מן הבטן, ולא מן המציאות.
ועוד עניין – בשום פנים ואופן לא רמזתי שגם לך יש מה ללמוד ממני או מאחרים. איך אעיז להעלות על דעתי בדותא שכזו? אני ממש מתנצל אם הצלחת למרות הכל לקרוא כך מדברי.
מורדי
זה באמת מפתיע שאנשים שונים יסיקו מסקנות שונות מאותם הנתונים לפי, שומו שמיים, תפיסת העולם שלהם. העניין הוא שכשהם מסיקים את מה שמסיקים, הם רמאים וזייפנים שכן אילו היו אנשים הגונים היה עליהם להסיק את מה שאתה הסקת. דיברנו על למדוד את כולם לפי הסרגל שלך?
הסיפור על הרב קוק מאלף מאוד. מאלפת העובדה שמספרים אותו מאז שנות השבעים. הרי כל אחד מוצא אצל האחר דברים שהוא מסכים אתם מראש, ואותם הוא רוצה לאמץ ממנו. אם היו רוצים לאמץ את ההבנה החילונית לגבי מגדר, למשל, הייתי מתרשם. אבל המובן מאליו האלמנטרי הזה, מסתבר, נתפס כרוחב לב מיוחד מצדכם.
וכל השאר באותה רוח של אני ואפסי עוד. שולמית אלוני, מסתבר, לא מצאה עניין חשוב יותר להקדיש לו את חייה מאשר לדפוק דתיים. אבל כמובן, לשמאלנים בכלל אין מה לעשות חוץ מלחפש איך למרר חיי דתיים ומתנחלים. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב שכדור הארץ כולו מסתובב מסביב לציונות הדתית.
רוב הדתיים הלאומיים הם כמו רוב החילונים, סוג של אנשי מרכז (מרכז הרב במקרה שלכם). אין בין זה הרבה קשר לכוחות הפוליטיים הדומיננטיים. תשאל את עצמך האם "עם הגב לקיר" רוב המגזר יהיה עם וולפא או עם שרלו. רוב המגזר שלי, לפחות, יהיה עם וולפא כנראה.
דחילק, אתה ממש מגזים. נתונים סטטיסטיים הם נתונים סטטיסטיים, ממש כמו שמספרים הם מספרים. שתים ועוד שתים הם ארבע רק לפי מוחי הקודח? רק לפי הסרגל שלי? אז אדרבה, עדכן אותי: כמה זה שתים ועוד שתים לפי הסרגל שלך? אנא, החכם אותי.
הנתונים פשוטים וברורים. ואי אפשר לומר עליהם באופן ישיר, או כפרשנות של הסקר שהם עצמם ערכו, שיש כאן 'רק 17%'… כפי שהם אמרו. באותה רמת בלוף גס יכלו בעצם לזייף את המספרים – ולסגור עניין. לשאלתך, גם אני שואל את עצמי 'היכן יהיו כל שאר האחוזים, כשהגב צמוד לקיר.' אבל התשובה שלי לא תופיע בשום 'מחקר' או 'סקר'. זה בדיוק ההבדל בין סקר, מחקר, וניתוח בכלים מדעיים לבין דעה, הנחה שלא צריך להוכיח או מאמר פרשני.
זה ההבדל בין "חדשות" לבין מדור "דעות". וכשאני חושב על זה, הרי אתה לא אחד שההבדל הזה חדש לו. אלא שלא שמת לב, וזה בדיוק המקרה הקלאסי עליו מקונן המקונן "ואל תתן לעובדות לבלבל אותך". יש כאן באג רציני. ואני מהרהר בקול: יכול להיות שהתרגלתם, ומרוב שכנוע עצמי הפכתם את ה"אמת העצמית הפנימית" שלכם לאמת מדעית אבסולוטית? יכול להיות שזו התוצאה ל-62 שנה שאתם אוחזים בתקשורת, ובקושי זורקים עצם עלובה לאיזה דוס מחמד, כמו ישראל הראל (נדמה לי ב"הארץ") למאמר "דעה" אחד מתוך אלף, או לאורי אורבך בעבר, כשנתנו שעה אחת וגם זה ב"שותף". אתם פשוט רגילים לשמוע את עצמכם כל הזמן, ופתאום מישהו (סליחה על חוסר הצניעות: אני) מצביע ואומר – המלך (המל"י) הזה (הסקר) ערום! ואתה ממשיך להשליך על הסוגייה את הידע המוקדם שלך, ועוד אתה מתווכח אתי שדברים נמדדים 'אצלי' רק בסרגל שלי. בבקשה, איך הסרגל שלך קורא את הנתונים? מדגיש: נ ת ו נ י ם!
אתה מלין בלגלוג עלינו, שאנחנו מוכנים לקבל רק את ה"מובן מאליו". "אבל המובן מאליו האלמנטרי הזה, מסתבר, נתפס כרוחב לב מיוחד מצדכם." ואתה הרי ממש שיא הפתיחות, אתה ממש זועק לשמים בתחינה ובזעקה לקבל מהצד הימני דברים שהם לגמרי לא אלמנטריים עבורך… איך לא הבחנתי כמה המשימה שלי פה קלה…
בכל אופן, ממש לא הבנת את הפואנטה של הסיפור. ראשית, בהחלט אין לי עניין ללכת לירח וללמוד שיטות אוסמוזה חדשות. אני מחפש במרחב המוכר ובקשת הרעיונית המקובלת עלי. יתכן, וגם אצליח להשתכנע ולהרחיב את הקשת. זו תכונה אנושית נורמלית טבעית, למיטב הבנתי. שנית, הבחורים לא ענו על שאלת החברה בקיבוץ מטעמי נימוס. הם היו בטוחים שהעולם הרוחני של התורה "מכסה" את כל ישותם, והם לחלוטין מסוגלים ללמוד הכל מתוכה, אז מה יש להם ללמוד מעולם מנותק מן התורה? זו לא השקפה זרה בשום בית מדרש! ודווקא בשל כך, התביעה של רבם ללמוד מהזולת, ועוד מקיבוץ שמוצניק של השומר הצעיר, היא קיצונית מאד וחריגה ביותר. נכון, שאם תמדוד אותה במשקפיים שלך, התגובה שלך יכולה להיות: 'נו, כל הכבוד לו, עושה לי טובה, והוא מוכן להסתכל עלי וללמוד ממני דבר אלמנטרי.' אבל אני לא מודד אותו לפי הסרגל שלך, אלא לפי הסרגל שלו! ולפי הסרגל התורני המקובל, כלומר, מה שהתלמידים הגדירו כ'הסרגל שלו', התביעה שלו לא קונבנציונאלית כלל וכלל. חבל שאפילו בזה אינך יכול לראות נקודת חיבור כלשהי.
ועוד נקודה, אני ממש מתנצל שאני שוחט כמה פרות קדושות כאן, אבל למה ביקורת שלי על שולמית אלוני היא בבחינת "אני ואפסי עוד", וכל הפוסטים שלך הם — מה?
לילה טוב, גם לפי הסרגל שלך, וגם לפי הסרגל שלי (ואני מקווה שלא יהיו לך ביעותים מערבוב שני הסרגלים!)
מורדי
לא ראיתי שניתחת כאן את שיטות המחקר והבנתי ממך שאין לך ויכוח עם הנתונים אלא רק עם הפרשנות. ואכן, הם חושבים שהיחס לערבים מצביע על נסיגה בדמוקרטיה, אתה חושב שלא. לי זה נראה כמו הבדל פרשנות ואם לא הבנתי נכון, מוזמן להסביר שוב.
ישראל הראל לא מפרסם בהארץ מאמר אחד מתוך אלף אלא בתדירות דומה לכותבים האחרים, וכנ"ל משה ארנס, קרני אלדד ועוד כותבים מהימין, וזה בעיתון שהקו שלו ליברלי במוצהר (לפחות מדינית).
בכלל, סיפור התקשןרת השמאלנית הוא אגדה אורבאנית. התקשורת מייצגת את המיינסטרים, ושמאלנים מאמינים לה ומרגישים שהיא מייצגת אותם בערך באותה המידה שהימין מרגיש זאת.
הדרישה של הרב קוק ללמוד מהשמו"צניקים אולי חריגה ביחס לחרדים, ואולי מטרת הסיפור היא להתווכח אתם. אבל היא לא חריגה ביחס לתורתו של הרב קוק עצמו שבה לחילונים יש תפקיד בתכנית האלוהית לגאולה, להבנתו.
וכאן ההבדל. מה שיש לי ללמוד מדתיים, ויש פה ושם, הוא לא בגלל שהדתיים ממלאים איזה תפקיד שהם לא מבינים ואני כן בסדר הדברים שלי. הם אנשים שונים ממני, דעתם תקפה באותה מידה כדעתי למרות שאני לא מסכים אתה, ועם המצב הזה צריך להתמודד. לפחות בעולם שלי, ההבדל גדול.
אין לי שום בעיה עם ביקורת על שולמית אלוני. גם לי יש לא מעט. אבל להגיד שפעילותה מסתכמת בלדפוק את הדתיים, לפחות מבחינתי, היא רידוד המציאות לשאלת "לנו או לצרינו" ברמה המגזרית. שלא לדבר על עצם ההנחה שלדפוק אתכם זו מטרה שבכלל תעסיק מישהו כל חייו. מה לגבי זה שיש לה משנה סדורה שאפעס, לא מוסכמת עליך ולא מתאימה לך? לא מספיק טוב? מה תגיד אם אטען שכל חייהם של הדתיים מוקדשים ללדפוק חילונים? מוצא חן בעיניך כשחילוני חושב כך?